זיתוני ואח' נ' גרינהויז-לנדאו, עו"ד ואח'

החלטה

לאחר עיון בטענות הצדדים, במסגרת הבקשה הדחופה למתן צו והבקשה למתן הוראות שהגישו התובעים והנתבע 1, נחה דעתי כי דין הבקשות להתקבל, אולם על סכום נמוך יותר מן מהמבוקש.

מטרת שתי הבקשות זהה והיא למנוע מצב שבו לא ניתן יהיה להיפרע מאת הנתבעים 2 ו-3 במקרה שיינתן כנגדם פסק דין כמבוקש בתביעה או בהודעת צד ג'. אין למעשה מחלוקת עובדתית ממשית לגבי נטילת הפריטים מהדירה (ראה דברי הנתבעים 2 ו-3 מהדיון האחרון, מהם עולה כי הם אלה שלקחו את הפריטים הנ"ל).

לפיכך, המחלוקת העיקרית הנה משפטית, היינו, האם היו הנתבעים 2 ו-3 זכאים ליטול את הפריטים הנ"ל אם לאו. האחרונים טוענים, בין היתר, כי מדובר במיטלטלין, שהם היו זכאים ליטול עמם וכי הוראות הסכם המכר תומכות בכך. התובעים מנגד והנתבע 1 טוענים, בין היתר, כי מדובר במחוברים וכי גם על פי הוראות ההסכם, התחייבו הנתבעים 2 ו-3 למסור לתובעים את הדירה במצבה ביום חתימת ההסכם, היינו כולל הפריטים הנ"ל.

לאחר עיון בחומר ובטענות בצדדים, ומבלי להכריע בכך, סבורני כי כרגע ולכאורה, יש בסיס רב יותר לטענות התובעים והנתבע 1 וקיימות ראיות מהימנות לכאורה לביסוס עילת התביעה של התובעים כנגד הנתבעים 2 ו-3 ושל הנתבע 1 כנגדם בהודעת צד ג'. לכאורה, משמונה כונס הנכסים ככונס על הדירה, לא היו רשאים הנתבעים 2 ו-3 לשנות בה דבר ללא הסכמתו. כמו כן, פרשנות הסכם המכר, תומכת לכאורה בטענות התובעים והנתבע 1 שכן, לכאורה, באופן רגיל, המילים as-is, מכוונות למצב הפיזי של הדירה ולא כטענת הנתבעים 2 ו-3, רק למצב המשפטי. בנוסף, על פני הדברים ולכאורה, הפריטים שנלקחו מהדירה הנם רובם ככולם בבחינת מחוברים ולא בבחינת מיטלטלין, כך שבמובן זה, גם אין סתירה בין הוראות ההסכם, המורות מחד על מסירת הדירה במצבה במועד חתימת ההסכם ומאידך פנויה מכל חפץ. התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעת שמאית ואילו הנתבעים 2 ו-3 לא הגישו, עד היום לפחות, חוות דעת נגדית.

מאחר והנתבעים 2 ו-3 נקלעו לקשיים כספיים, כעולה ממינוי הכונס על דירתם וכעולה גם מטענותיהם בדבר חובות לנושים נוספים, ומשלא טענו הנתבעים הנ"ל כי יהיה בידיהם לפרוע את פסק הדין שיינתן כנגדם בתיק זה ומן הסתם לא הביאו ראיות לעניין זה, ישנה עילה לקבלת הסעד המבוקש של עיכוב הכספים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מתן הצו, שכן ללא עיכוב הכספים, קרוב לוודאי שהתובעים והנתבע 1 עלולים למצוא את עצמם בפני שוקת שבורה. מנגד, הנזק לנתבעים 2 ו-3 הנו פחות בהרבה, ומתבטא בריבית שתצטבר על חובותיהם לנושים האחרים ביחס לאותו חלק מהחוב שסכומו שווה לסכום שיעוכב במסגרת החלטתי זו (יצוין כי החוב לבנק שמטעמו מונה הנתבע 1 ככונס כבר סולק במלואו כולל שכר טרחתו של הכונס).

ויודגש: הנזק שנגרם לתובעים, ככל שתתקבל טענתם, נגרם על ידי הנתבעים 2 ו-3 בטרם מסירת החזקה לתובעים. מכאן שהתובעים זכאים להיפרע מקופת הכינוס (ראה ת.א. (י"ם) 14132/06 מאיר הלר נ' שלום כהן -פורסם בנבו).

תביעת התובעים כוללת, מעבר לשווי הפריטים והנזקים כמפורט בחוות הדעת השמאית, אשר סכומה בצירוף שכר טרחת השמאי מגיע לסך של 52,720 ₪, סכומים נוספים בגין אובדן ימי עבודה (9,000 ₪), עיכוב בקבלת הדירה עקב הצורך בביצוע תיקונים עקב מעשי הנתבעים 2 ו-3 (14,000 ₪), עגמת נפש (30,000 ₪ והוצאות משפטיות (20,000 ש"ח).

מאחר וסבור אני על סמך החומר הקיים כרגע ולכאורה, כי הסיכוי לקבלת מלוא הסעדים הנוספים ועוד על מלוא סכומם הנו נמוך ביותר, אני מעמיד את סכום המעוכב על סך של 110,000 ₪, סכום אשר מכיל בתוכו את הנזק הישיר כמפורט בחוות הדעת שהגישו התובעים וכן סכום נוסף שייתן ביטוי לשאר הסעדים, כולל הערכה של הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות ושכר טרחה בסכום סביר וריאלי, הן בתביעה והן בהודעת צד ג'.

כל האמור לעיל נכון בין שנגדיר את בקשת הכונס כבקשה למתן הוראות ובין כבקשה לסעד זמני. מכל מקום, ההתחייבות שנתן הכונס כנגד מינויו, תשמש גם כהתחייבות עצמית של הנתבע 1 כמפורט בתקנה 364(א) לתקסד"א. בנסיבות העניין, ועל רקע גובה הנזק הצפוי לנתבעים 2 ו-3 כתוצאה מן הצו (ריבית בלבד שתצטבר על הסכום המעוכב), ועל רקע סיכויי התביעה וההודעה, שהנם כרגע ולכאורה גבוהים למדי, איני רואה מקום להורות על ערבות נוספת. גם לעניין בקשת התובעים, אני מסתפק בהתחייבות העצמית שצורפה לתשובתם וזאת מאותם הנימוקים.

אשר על כן, הנתבע 1 ישמר בידיו הנאמנות 110,000 ₪ ויפקיד אותן בפיקדון נושא ריבית עד להחלטה אחרת. יתרת הכספים שמצויים בידי הנתבע 1, יועברו לידי הנתבעים 2 ו-3 תוך 10 ימים מקבלת החלטתי זו. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הבקשות.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: